החלטה בתיק ע"פ 3852/05

א.        (1)    ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת חפרי-וינוגרדוב) בע"פ 329/05 מיום 8.4.05, בה נדחה ערעור המבקש לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977,  שהוגש כנגד החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט מגן, סגן נשיא) שלא לעכב את ביצוע גזר הדין בת"פ 1845/04 מיום 6.4.05 למשך ארבעים וחמישה ימים, עד להגשת ערעור עליו לבית המשפט המחוזי.

           (2)    למען הסדר הטוב, אציין כי הבקשה הוגשה בבקשת רשות ערעור, אך סבורני שיש לראותה כערעור (אמנם נוסף) מכוח סעיף 87(ד) לחוק העונשין, בהעדר פרוצדורה "רגילה" של הליך ערעורי על החלטות ביניים במשפט הפלילי; ראו שלגי וכהן, סדר הדין הפלילי (מה' 2), 473; ע"פ 217/64 קפלן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ט(1) 357, 360 (השופט - כתארו אז - זוסמן). יש לדעתי לראות זאת כהוראה ספציפית, בדומה - בהקשר אחר - להוראת סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982; ראו ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרויש, פ"ד מה(2) 663, 677 (המשנה לנשיא אלון).  ראו והשוו בהיקש לענין סעיף 87(ד) בש"פ 11404/04 דויק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס), בו נדונה סוגיית ערעור לבית משפט זה לפי סעיף זה בקשר למותב הדן.

ב.        כנגד המערער הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת כלי פריצה לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נשיאת סכין למטרה לא כשרה, נהיגת רכב מנועי ללא רשיון נהיגה ונהיגת רכב ללא תעודת ביטוח. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 22.9.04 התפרץ המערער יחד עם אחרים לרכב על-ידי ניפוץ החלון, וגנב מתוכו רדיו דיסק, תוך גרימת נזק.  המערער ואחרים היכו את אחד השוטרים שהגיע למקום ונמלטו ברכב השייך למערער, כשהוא נוהג בו ללא רישיון או ביטוח, ונמנע מהיענות לקריאות השוטרים לעצור. משנתפס הרכב, התגלו בו כלי פריצה, סכין ושני מכשירי רדיו טייפ החשודים כגנובים. סמוך לאחר האירוע ניסה המערער יחד עם האחרים להתפרץ לרכב אחר בכוונה לגנוב, בכך שניפץ את חלון הרכב ושבר את מתג ההנעה, אך לא הספיק לגנוב דבר.

ג.        (1)    המערער נעצר עד תום ההליכים נגדו. ביום 4.11.04 הרשיע בית משפט השלום בקריות (השופט מגן, סגן נשיא) את המערער על-פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום, וביום 6.4.05 גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של שלושים חודשים ועונשים נוספים. ביני לביני היתה סדרת הליכים שעניינה היענות בית המשפט להזמנת תסקיר של שירות המבחן לענין גמילה במוסד סגור, תסקיר חיובי והעברת המערער למרכז גמילה, ועם זאת שלב שבו התנגד המערער להמשך טיפול בקהילה טיפולית, ונסיון להבהיר זאת בהמשך, בהודעה על החלטת המערער לפנות לטיפול כזה.

           (2)    ואולם, בית המשפט סבר בסופו של יום כי אין עוד מקום למתן הזדמנות למערער. בגזרו את הדין ציין בית המשפט לחובת המערער את עברו הפלילי, הכולל שפע הרשעות קודמות מנערותו, וביניהן שימוש ברכב ללא רשות, גניבות מרכב, הצתת רכב, ומקרים לא מעטים של הפרת הוראה חוקית ובריחה ממעצר. כמו כן צוין, כי העבירות נשוא כתב האישום נעברו זמן קצר לאחר ששוחרר המערער ממאסר ממושך (השישי במספר), כי המערער מכור לסמים מנעוריו וכי אף העבירות דנן נעברו בהשפעת הסם ולצורך השגתו. בית המשפט, לאחר עיון בתסקיר, שקל ודחה את בקשת בא כוח המערער, בנמקו את החלטתו במסוכנות הנשקפת משולחו ובכך שמעשיו מלמדים עליו כי קיים חשש שאם יידחה ריצוי עונשו, יימנע מלהתייצב לריצוי העונש בעתיד או ישוב לסורו במהלך ההמתנה לערעור.

           (3)    בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת חפרי-וינוגרדוב) בהחלטתו מיום 8.4.05 בע"פ 329/05 דחה הודעת ערעור שהגיש המערער על ההחלטה שלא לעכב את ריצוי עונשו עד להגשת ערעור, בקבעו כי נוכח הרשעת המבקש בעבירות חמורות שנעברו סמוך לאחר שחרורו ממאסר, והיותו מכור לסמים ובעל עבר פלילי מכביד, גובר האינטרס הציבורי להימנע מדחייה בריצוי עונשו.

           (4)    בהודעת הערעור המפורטת ובדיון טען בא כוח המערער, שניכר כי הוא פועל בעניינו במסירות, כי האינטרס לשיקום עבריינים ולגמילת המכורים לסמים, מחייב לאפשר לשולחו להמשיך בטיפול גמילה בו החל. כן, נטען כי דחיית הבקשה תפגע בסיכויי קבלת ערעורו על גזר הדין. ההליך בבית משפט השלום, כך נטען, מורה שבית המשפט היה נכון מלכתחילה לאפשר למערער להיכנס להליך טיפולי, אלא שהשינויים שחלו בעמדתו של המערער הביאו את בית המשפט למסקנה שאין מקום לכך; אך לדעת המערער אין לזקוף את היסוסיו לחובתו, שכן דבר זה אופייני למי שהיה מכור לסמים שנים רבות. המדובר באדם שלא עבד מעולם, וחי תדיר מגיל צעיר בעולם הפשע; אך החלטת בית משפט השלום אינה מידתית, ואם לא ייכנס להליך השיקום שבו החל בעודו נקי תקופה מסוימת מסמים, ישוב ויידרדר לביצוע עבירות. עוד נטען, כי בקהילה טיפולית אליה הומלץ ידווח על כל הפרה מצד המערער, ואז יוחזר לכלא.  בא כוח המדינה טען כי יש לקבל את גישת בית משפט השלום (שאושרה גם בבית המשפט המחוזי), שכן בית המשפט התרשם ישירות מן המערער וממצבו.

           (5)    הפכתי והפכתי בתיק זה לא מעט. המדובר במערער שהחל בעבירות בגיל שלוש עשרה, ראשיתן בגניבות רכב והמשכן בעבירות הצתה, בריחה ממעצר, פריצות לבתי מגורים בנוסף לרכב, ולימים עבירות סמים, וכל אלה כללו מאסרים ממושכים למדי. לחובתו עשרים הרשעות קודמות. הערעור לבית המשפט המחוזי טרם הוגש. חוששני כי במאזן, עם כל הרצון לסייע לשיקומו של המערער, נראה שבנסיבות גובר האינטרס הציבורי, של הגנה - לעת הזאת - מפגיעתו. אכן, הצדק עם בא כוחו המלומד של המערער, שהסיכוי היחיד לכך שייצא מעולם הפשע הוא גמילה ושיקום, שאני כשלעצמי מאמין בהם חרף האכזבות במקרים רבים. ואולם, איני רואה טעם בנסיבות הקיימות להוציאו מן המעצר בו הוא נמצא לתקופה שעד לערעור; זאת - נוכח עברו ונוכח גזר הדין שניתן נגדו, השולל את חזקת החפות והמטעים - אם היה הדבר נחוץ - את המסוכנות לשלום הציבור, ושלל העבירות במקרה הנוכחי מדבר בעדו. אני מחליט כן בצער,אך נראה לי כי לעת הזאת, הסדר הנכון הוא שהערעור לבית המשפט המחוזי יוגש, יישמע בהקדם האפשרי - והרי הוא ערעור על גזר דין ואינו מצריך זמן רב - ומשייפרש לפני בית המשפט המחוזי בערעור מכלול השיקולים, יחליט באשר לדרך הראויה לגבי ההמשך, וכיצד והיכן יגיע המערער להליך של גמילה ושיקום הפותח תקוה לשינוי דרכו.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"ה (8.5.05)

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: